מה זה נרקיסיזם ?

לרוב, המונח ״נרקיסיסט״ משמש בשיח היומיומי לתיאור כל מי שנראה מרוכז בעצמו, אבל המונח הקליני בתחום בריאות הנפש מתייחס לקריטריונים שצריכים להתקיים ע״מ שתאובחן הפרעת אישיות נרקיסיסטית. 

באופן כללי, אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית טרודים מאוד בהצלחתם ויש להם תחושת חשיבות עצמית מופרזת, ״אגו גדול מאוד״ שמשפיע על קבלת ההחלטות ומערכות היחסים שהם חיים בתוכן. 

נרקיסיסטים מתקשים לבנות או לשמר מערכות יחסים עם אחרים בשל הנטיות המניפולטיביות שלהם וחוסר האמפתיה. 

לעתים קרובות הם מרגישים תחושת זכאות והם נעדרי חמלה, אך באותו הזמן הם חושקים בתשומת לב ובהערצה.

חלק מהאלמנטים הנרקיסיסטיים הם תחושת חשיבות עצמית וגדולה, פנטזיות על השפעה, פרסום או חשיבות, הפרזה בתפיסת היכולות, הכישורים וההישגים, תשוקה להערצה ולהכרה, עיסוק אינטנסיבי ביופי, אהבה, כוח או הצלחה, תחושה מוגזמת של ייחודיות, אמונה שהעולם ״חייב לו משהו״ אנטייטלמנט, ניצול אחרים להשגת מטרות מבלי להתחשב באופן בו הדבר משפיע עליהם וחוסר אמפתיה כלפי אחרים. 

אבל אלה הנרקיסיסטים הגלויים, הגרנדיוזיים. יש גם נרקיסיסטים סמויים.  

הפסיכולוגיה העכשווית מתארת התנהגות כגלויה או סמויה, מוחצנת או מופנמת.

התנהגויות גלויות ,הן כאלה שניתן להבחין בהן בקלות אצל אחרים, כמו הנרקיסיסט המסורתי שתואר לעיל. 

התנהגויות סמויות, מנגד, הן מתוחכמות, מכונסות ועדינות יותר, ולכן גם פחות מפוענחות בסביבה החברתית.

כמו הנרקיסיסט הגרנדיוזי, גם הנרקיסיסט הסמוי משתוקק להערצה ולחשיבות ונעדר אמפתיה כלפי אחרים, 

אבל הוא נוטה לדפוסי התנהגות שונים מהנרקיסיסט הגלוי.

כשחושבים על התנהגותו של נרקיסיסט, קשה לפעמים לדמיין אותו מאופק.

נרקיסיסט סמוי עשוי להיתפס צנוע או לפחות מכונס בעצמו, אבל הצרכים הפסיכולוגיים שמניעים את התנהגותו זהים לאלה של הנרקיסיסט הגלוי.

למעשה, חשוב לציין כי מילת התואר סמוי עלולה להטעות קצת: 

הנרקיסיסט הסמוי אינו מנסה להסתיר או להסוות את צרכיו, הם זהים לחלוטין לאלו של הנרקיסיסט הגלוי והמכניזם הנפשי זהה אף הוא.

מה ששונה זה השימוש בהגנות הנרקיסיסטיות:

בעוד הגלוי משתמש בגרנדיוזיות מוחצנת שקל מאוד להבחין בה, קשה יותר לזהות את פתלתלות ההגנות הנרקיסיסטיות בהן מתאפיין הסמוי. 

המחשה חשובה נוספת להבדלים בין השניים היא הדרך בה כל אחד מסביר מדוע להם מגיע יותר מאחרים:

בעוד שנרקיסיסטים גרנדיוזיים סבורים כי עליונותם ביחס לאחרים היא הסיבה המהותית לתחושת הזכאות שלהם, נרקיסיסטים סמויים רואים את המקור לזכאות הגבוהה שלהם בחווית קיפוח, פגיעות וקורבניות.